Daf 114b
אֵימַת אִי נֵימָא אַחַר חֲצוֹת כָּרֵת נָמֵי מִחַיַּיב אֶלָּא לָאו קוֹדֶם חֲצוֹת
Rachi (non traduit)
אחר חצות. די''ד דמטי זימניה:
כרת נמי ניחייב. דהא מתקבל בפנים:
קודם חצות. דהוי מחוסר זמן לשמו:
Tossefoth (non traduit)
אלא לאו קודם חצות. ואע''ג דחזי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו:
מִילְקֵי נָמֵי לִילְקֵי אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה
Rachi (non traduit)
אלמה אמר רבי זירא. בפ' אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת''ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה:
מילקי נמי לילקי. השוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון:
Tossefoth (non traduit)
אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשה. אין זה כשאר לאו הניתק לעשה דבפ' בתרא דחולין (דף קמא.) ובפ' ב' דמכות (דף יד. טו. טז.) כגוץ לאו דגזילה ולקט שכחה ופיאה ונותר. ולא יוכל לשלחה כל ימיו דא''כ מאי פריך דללקי משום לאו דלא תעשון והא ניתק לעשה הוא אלא הוי כמו נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה דבאותו ואת בנו (חולין פ:) דרשינן ולנדר לא ירצה לימד על כל הפסולים שבשור ושה שהם בלא ירצה וכתב רחמנא במחוסר זמן מיום השמיני והלאה ירצה להוציאו מכלל שאר פסולים שהם בלא ירצה ולומר דבהאי ליכא אלא עשה כעין דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש בסוף פ''ק דתמורה (דף יג:) וכענין זה הוי בדד ישב דמצורע בפ' אלו דברים (פסחים סז.) דאמרי' שהכתוב נתקו לעשה והוציאו מכלל שאר טמאים שהם בלאו דלא יטמאו את מחניהם ולהכי פריך דלילקי משום דמפורש בגופיה לאו בהדיא כדדרשינן מלא תעשון וכן פי' בקונטרס אבל בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) פירש בקונטרס דהוי כשאר לאו הניתק לעשה דעלמא דמיום השמיני והלאה ירצה משמע קודם זמנו לא ירצה והניחהו עד שיעבור זמנו וקשה מהך דשמעתא וכי תימא דהכי פריך משום דאיכא נמי לאו דלא תעשון לא אמרינן דאתי חד עשה ועקר תרי לאוי כדאמרי' בפ''ק דתמורה (דף ד:) לא דמי דהני מילי התם דסמיכי גבי הדדי הלאוין אצל העשה תדע דהא בפרק ב' דמכות (ד' טו. ושם ד''ה תנינא) חשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אף על גב דאיכא לאו נמי דואל המקדש לא תבא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה דכתיב מחוץ למחנה תשלחום אבל אשכחן גזלה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול דבפרק המקבל (ב''מ קיא.) אמר רבא זהו עושק זהו גזל וחשבי ליה ניתק לעשה במכות (דף יד:) ובחולין (דף פ:) הלכך צריך לחלק בההיא דתמורה (דף ד:) כדפרישית דלכך סמך שני הלאוין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקם:

הָנֵי מִילֵּי לְרַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי
Rachi (non traduit)
(דלמא) ה''מ. דמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר''ש אבל לר' שמעון ה''נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פְּנִים דְּגִלְגָּל לְגַבֵּי שִׁילֹה כְּחוּץ דָּמֵי
Rachi (non traduit)
רב נחמן בר יצחק אמר. לר' שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים:
Tossefoth (non traduit)
רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל כו'. שינויא הוא דקמשני (התם) דאפילו לר''ש לא לקי במחוסר זמן בפנים כי אם בחוץ כדפי' בקונטרס ויש גירסא אחרת בספרים לרבי שמעון ה''נ והא גלגל פנים הוא אמר רב נחמן בר יצחק פנים דגלגל כו' וריש לקיש פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן דהאי קרא בגלגל קאי ופנים הוא וכי תימא קל וחומר בחוץ הא אין מזהירין מן הדין ומשני פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי:
רַבָּה אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח
Rachi (non traduit)
בשעת איסור הבמות. קס''ד במדבר ושילה ובית עולמים:
יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד
לְעוֹלָם לְאַחַר חֲצוֹת וּבִשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת קָאֵי
Rachi (non traduit)
בשעת היתר הבמות קאמר. כמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה:
וְהָא בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת קָאָמַר אִיסּוּר בָּמָה לוֹ הֶיתֵּר בָּמָה לַחֲבֵירוֹ
Rachi (non traduit)
איסור במה לו. לקרבן זה:
היתר במה לחבירו. לעולה ושלמים דנדר ונדבה וסיפא ה''ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת''ל כו' בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם:
Tossefoth (non traduit)
היתר במה לחבירו. ושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו וא''ת דמשמע הכא דתורין שלא הגיע זמנן לרבי שמעון חיילא קדושה עלייהו והשוחטן בחוץ בלאו ובמעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) נמי אמר רבי שמעון דמועלין משום דראוין לאחר זמן ובתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) גבי אשם בן שתים והביאו בן שנה אמר ר' שמעון דכל עצמן אינן קדושים משום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופריך התם מאי שנא ממחוסר זמן דלא חזי ליה לגופיה (לא נחתא ליה קדושת הגוף) ואמר ר''ש דקדוש פירוש במתני' דהכא דתנן מחוסר זמן רבי שמעון אומר בלא תעשה ומשני דאיתקוש לבכור דקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמן והשתא תינח מחוסר זמן תורין שלא הגיע זמנן מאי טעמא וי''ל דדבר שאינו ראוי לשם קרבן ילפינן ממחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן אבל דבר שראוי לקרבן אחר ולקרבן זה שהוא מקדישו אינו ראוי לא נחתא ליה קדושת הגוף ופסח קודם חצות דקדוש לר' שמעון וכן חטאת ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע דקדושים קודם זמנן כדתנן בפירקין (לעיל זבחים קיב.) ולא פליג ר' שמעון ובתורת כהנים בפ' אחרי מות קאמר נמי רבי שמעון והשוחטן בחוץ בלאו הני אין מחוסר זמן בגופן ולא דמי לאשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה דמחוסרי זמן בגופן וא''ת דמחוסר זמן היאך קדוש הא אמרינן לעיל בפ''ק (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא.) קאמר ר''ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יליף מבכור דקדוש לפני זמנו ופריך ואדיליף מבכור לילף מקדשים אלמא משמע דקדשים קודם זמנן לא קדשי וי''ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך זמנם קדושין אלא דעבד איסור דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא קודם לכן לא אבל מעשר לרבי שמעון שרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדיליף התם מעשר העברה העברה מבכור והא דלא ניחא ליה למילף תחת תחת מקדשים דניחא ליה למילף העברה טפי משום דהעברה דתרוייהו משתעי שמעבירה להקדישה ויש ליתן טעם לרבא דריש תמורה (דף ד:) היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דאמר. רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף תחת תחת ממעשר או שמא יש טעם אחר:

מְחוּסַּר זְמַן כּוּ' וְהָנֵי בְּנֵי אֲשָׁמוֹת נִינְהוּ אָמַר זְעֵירִי תְּנִי מְצוֹרָע בַּהֲדַיְיהוּ
עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן וְהָנֵי בְּנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת תְּנִי נָזִיר דִּזְעֵירִי קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי דְּרַב שֵׁשֶׁת לָא קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי
Rachi (non traduit)
דזעירי קבעוה תנאי. למיתני במתניתין מצורע בהדיא:
דרב ששת לא קבעוה תנאי. ומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש''ס:
Tossefoth (non traduit)
דזעירי קבעוה תנאי. משום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה וכן בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) נמי אשכחן דתני זב וזבה ויולדת ומצורע והתם מפרש מאי טעמא לא תני מצורע ומצורעת כדקתני זב וזבה וניחא השתא לזעירי דבנזיר בלא מצורע סגי דאיכא תרתי בנזיר דנזיר טמא מביא אשם:
אָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה (דְּבֵי) רַב טוֹבִי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִשְׁמוֹ אֲבָל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּיב הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים
Rachi (non traduit)
רב חלקיה. אאשם קאי ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים:
לא שנו. דפטור בחוץ:
אלא לשמו. ואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים:
אבל שלא לשמו. כגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת:
אִי הָכִי לִשְׁמוֹ נָמֵי נִיחַיַּיב הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים בָּעֵי עֲקִירָה
Rachi (non traduit)
אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייב. דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים:
מחוסר עקירה. וכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולא ראוי הוא:
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלָא וַהֲרֵי
Rachi (non traduit)
וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו. לפנים:
וכשר שלא לשמו. אפי' דקי''ל לעיל (זבחים דף ב.) כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה''מ היכא דכשרין לשמן אבל מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו:
one should even be flagellated too? (1) Why did R. Zera say: Scripture transmuted it into a positive command? (2) — Perhaps that is only according to the Rabbis, (3) but in the view of R. Simeon, that indeed is so. (4) R. Nahman b. Isaac said: Within, at Gilgal, was like without in comparison with Shiloh. (5) Rabbah said: R. Simeon's reason is as it was taught: R. Simeon said: How do we know that one who sacrifices his Passover-offering at a private Bamah when Bamoth were prohibited, violates a negative command? Because it is said, ‘Thou mayest not sacrifice the Passoveroffering [within one of thy gates]’. (6) You might think that it is also thus when Bamoth were permitted; (7) therefore it is stated, ‘within one of thy gates’: I have told you [that he violates a negative injunction] only when all Israel enter through one gate. (8) Now when is this thus? If we say, after midday, (9) let him even incur kareth too! (10) Hence It must surely mean before midday! (11) — No: in truth it means after midday, but it means when Bamoth were permitted. But surely he says, ‘When Bamoth were prohibited’? — He means when the Bamah was forbidden for that [sacrifice], but permitted for another. (12) BEFORE TIME, etc. Are these then subject to guilt-offerings? — Said Ze'iri: Include a leper amongst them. (13) THEIR BURNT-OFFERINGS AND THEIR PEACE-OFFERINGS. And are these subject to peace-offerings? — Said R. Shesheth: Learn a Nazirite [in the Mishnah]. According to Ze'iri, the Tannaim [explicitly] included it: (14) according to R. Shesheth, the Tannaim did not include it. (15) R. Hilkiah b. Tobi said: They learnt it (16) only [when he sacrifices it] for its own sake. But [if he sacrifices it] under a different designation (17) he is culpable, since it is eligible, under a different designation, within. (18) If so, let him also be culpable [when he slaughters it] for its own sake, since it was eligible, under a different designation, within? — It lacks abrogation. (19) To this R. Huna demurred: Is there anything which [when slaughtered] for its own sake is not fit, yet [when slaughtered] under a different designation is fit? (20) — Is there not? Surely

(1). Sc. one who slaughters an animal prematurely within. For the public Bamah at the Tabernacle of Gilgal, which was the Tent of Meeting of the wilderness, naturally ranked as within, yet Scripture said ‘Ye shall not do’. — The transgression of a negative injunction is punished by flagellation.
(2). V. Hul. 80b. If, however, ‘Ye shall not do’ applies to such, we have a negative command.
(3). As they do not relate ‘Ye shall not do’ to premature slaughtering.
(4). One would be flagellated.
(5). It counts as without since obligatory sacrifices might not be offered there. Thus even R. Simeon admits that he is not flagellated, for now we find the negative injunction only in connection with slaughtering without, but not in connection with slaughtering within.
(6). Deut. XVI, 5.
(7). For even then private Bamoth were permitted only for votive sacrifices, but not for obligatory sacrifices like the Passover-offering, which were sacrificed at the public Bamoth.
(8). I.e., when there is a central sanctuary; but when Bamoth were permitted there was no central sanctuary. The verse is understood thus: ‘Thou mayest not sacrifice the Passover-offering’ at a private Bamah when all Israel enter through ‘one of the gates’.
(9). On the fourteenth of Nisan.
(10). And not merely flagellation, (v. n. 1.), since it can then be received within.
(11). When it is premature. Thus a sacrifice slaughtered prematurely without, under its correct designation, entails the violation of a negative prohibition.
(12). It was forbidden for the Passover-offering, but permitted for a burnt-offering and peace-offering (i.e., votive offerings). This then is what he means: You might think that this is so even when it (the Passover-offering) may be sacrificed at a Bamah, viz., before midday, when it can be offered as a peace-offering; therefore it says, ‘in one of thy gates’. I have told... ‘at one gate ,viz., at the public Bamah, to slaughter their Passover-offerings, which is after midday.
(13). I.e., ‘guilt-offering’ is mentioned only in connection with the leper, who is also enumerated. Rashi, in the Mishnah, deletes ‘leper’.
(14). Sc. leper, in the Mishnah.
(15). ‘Leper’ is absent in the version of the Mishnah, nevertheless it must be added, on the assumption that the text of the Mishnah is defective.
(16). That when a leper prematurely sacrifices his guilt-offering without he is not culpable.
(17). E.g., as a burnt-offering.
(18). For all sacrifices slaughtered under a different designation are fit, except the Passover-offering and the sin-offering.
(19). Before it can be eligible, its name as a guiltoffering must be abrogated, and as long as this was not done it is not eligible.
(20). For although all sacrifices slaughtered under a different designation are fit, that is surely only when they are fit if slaughtered for their own sake.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source